זֵר מילים

באת ומיד לקחת אותי אלייך

החזרת אותי הביתה, אל הים

אני שלך מהרגע הראשון

את שלי כבר 140 שנה

אני מדממת אדום עז על הסדינים הלבנים שלך

את צובעת אותם, האורגזמות שלנו הן כעת מקדש

על פטריות ראיתי בפנים שלך

אֶת הפסים הנעים עם הנשימה

שביכולתך להפסיק כשתרצי

לתשע דקות לפחות

כי אַת החיים. אַת האמנות

אַת האמת לאמיתה

את ילדה ונער, אישה ופרא

מכשפה ברמות העמוקות והעדינות ביותר

אַת מראה. אַת חלום

אַת אחד ואחת איתי

וכל המילים כולן לא יכולות לתאר

אבל לפעמים זה הצרור היחיד שביכולתי להגיש.